צכנובסקי נ' אלאמל שבאט לבנייה ופיתוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעת התובע לתשלום הנזקים והפיצוי המוסכם הנובעים מהפרת ההסכם בין התובע לנתבעת.

התובע טוען כי בינו לבין הנתבעת נכרת הסכם לבניית שלד בית מגוריו של התובע בקרית אתא. לטענת התובע, ההתקשרות בוצעה עם מר אחמד שבאט מטעמה של הנתבעת וזה הבטיח לתובע כי יחל בעבודות בהתאם להסכם עם התובע, ברם לאחר שיסיים התחייבויות הנתבעת בפרוייקט "הפרפר" בו עבדה הנתבעת גם כן, יגביר את קצב העבודה אצל התובע.

התובע טוען כי משהחלו העבודות נוכח לדעת כי קצב העבודה איטי במיוחד ואינו תואם לאשר הוסכם בהסכם בין הצדדים ולפיכך פנה אל נציג הנתבעת ובירר עימו מדוע זה מתמשכת העבודה עת רבה. התובע טוען כי נציג הנתבעת הודיע לתובע שהנתבעת קיבלה על עצמה פרוייקט בניה באזור המרכז הכדאי לה יותר כלכלית ולפיכך אין ביכולתה להגביר את הקצב. התובע טוען עוד כי נציג הנתבעת איים על התובע והודיעו כי אם אין הוא מרוצה מהתקדמות העבודה תעזוב הנתבעת מיידית את המקום. התובע טוען כי בעת בניית הקומה השנייה בבית, העבירה הנתבעת את ביצוע העבודה לקבלן משנה וכי הלה נטש את העבודה בטענה שהנתבעת אינה משלמת את שכרו והעבודה בוצעה לבסוף בידי הנתבעת.

התובע טוען כי ההסכם בינו לבין הנתבעת הופר, היות והנתבעת לא עמדה בלוח הזמנים אשר נקבע מלכתחילה. כתוצאה מהפרה זו, התעכבה כניסתו לבית של התובע והוא נאלץ להתגורר עם משפחתו בשכירות. התובע מגיש תביעתו זו בגין הפיצוי המוסכם האמור בהסכם בינו לבין הנתבעת וכן בגין הנזק אשר נגרם לו כתוצאה מן המגורים בשכירות.

הנתבעת טוענת כי הייתה זמינה כל העת לביצוע העבודות אצל התובע וכי העיכובים נגרמו דווקא באשמתו של התובע, אשר חרג מן התכניות שאושרו בידי העירייה וכתוצאה מכך הופסקה העבודה בצו הפסקת עבודה מינהלי. הנתבעת טוענת כי התובע אמור היה לספק את חומרי הבניה, אך בשל סכסוכים עם ספקי החומרים ועיכובים בהספקתם, התעכבה הבניה. הנתבעת טוענת כי שולמה לה מלוא התמורה בגין עבודתה ולכן הגשת תביעת התובע כשנה ומחצה לאחר סיום העבודות הפתיעה אותה. הנתבעת טענה כי התובע הסכים לארכות חוזרות ונשנות לצרכי סיום העבודה וכעת אין לו להלין על הנתבעת בעניין זה, משהובעה הסכמתו במהלך הבניה. משום כך, טוענת הנתבעת כי אין בסיס לתביעת התובע ויש לדחותה.

דיון והכרעה :

הצדדים התייצבו לדיון בפני. מטעמו של התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעמה של הנתבעת העיד מר אחמד שבאט.

בפתח הדברים יש לבחון תחילה, האם אכן הופר ההסכם בין התובע לנתבעת?

בפני בית המשפט הוצג ההסכם בין התובע לנתבעת (נספח א' לת/1). ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 8/8/07 ובהסכם נקבע כי הנתבעת תסכם את עבודתה בהתאם להסכם עד ליום 20/11/07.

בעדותו בפני בית המשפט הדגיש התובע, כי בעת חתימת ההסכם עם הנתבעת, הוא שב והבהיר לנציג הנתבעת את חשיבותו של לוח הזמנים לבניה. התובע העיד כי התגורר בשכירות ולפיכך נודעה חשיבות גדולה מבחינתו לסיומן של העבודות בזמן. התובע העיד עוד כי כדי לדרבן את הנתבעת לעמוד בלוח הזמנים הוספה בכתב יד התוספת באשר לפיצוי מוסכם והדבר היה על דעת שני הצדדים (ראה עמ' 4 שורות 2-6 לפרוטוקול).

מעדותו של התובע וכן מן החשבוניות אשר הציגה הנתבעת (נ/1) עולה בבירור כי הנתבעת לא עמדה בלוח הזמנים הנקוב בהסכם. התובע מעיד כי שילם עבור יציקת רצפה ראשונה ביום 22/10/07 וכי כבר במועד זה היה איחור בלוח הזמנים אשר הוקצב לעבודה , אם כי האיחור היה מינורי והובטח לו כי קצב העבודה יוגבר מיד עם סיום עבודת הנתבעת בפרוייקט ה"פרפר" (ראה עמ' 4 שורה 29 ואילך, לפרוטוקול).

כאשר נשאל התובע מדוע זה הסכים לקבל את האיחורים והפיגורים אשר החלו מצטברים בעבודת הנתבעת, הבהיר התובע כי נציג הנתבעת השלה אותו כל העת והבטיח לו ללא הרף שהעבודה תתקדם בקצב מהיר יותר ומפאת רצונו של התובע לסיים את העבודות, לא הוכנס קבלן אחר לעבודה וכך נמשכה העבודה הרבה מעבר לאשר הוסכם (ראה עמ' 6 שורות 14-17 לפרוטוקול).

עדותו של התובע באשר להפרת ההסכם, כך שפרק הזמן עליו הוסכם התמשך עת רבה הרבה יותר מהמתוכנן, נותרה בעינה ולא נסתרה בחקירתו הנגדית כלל.

התובע נשאל אף בעניין העיכוב אשר נגרם מחמת הפסקת העבודה בצו הפסקת עבודה מינהלי והבהיר כי הדבר היה לכל היותר לפרק זמן בן שבוע (ראה עמ' 6 לפרוטוקול שורות 27-31). גם בעניין זה נותרה עדות התובע בעינה ולא נסתרה. כן נשאל התובע באשר להספקת חומרי הבניין מקבלנים נוספים והוא הסביר האחריות להספקה היתה עליו, אך לא הוכח מן החקירה הנגדית ובכלל כי היו איחורים בהספקה או כי איחור בהספקת חומרי הבניין גרם לעיכוב בעבודת השלד עליה היתה הנתבעת מופקדת.

נציג הנתבעת, מר אחמד שבאט העיד כי אכן סוכם על עבודה שתסתיים לאחר שלושה וחצי חודשים אצל התובע. כאשר נשאל נציג הנתבעת על אודות המועד בו נסתיימה העבודה , הוא ניסה תחילה לחמוק ממתן תשובה עניינית, אך לאחר שעומת עם חשבונית אשר ניתנה על ידו לתובע בגין שכר שקיבל בסיום עבודת הנתבעת, הודה כי העבודה נסתיימה ב 7/08 (ראה עמ' 9 שורות 26-27 לפרוטוקול).

כאשר נשאל נציג הנתבעת לגבי הטענה כי העבודות עוכבו בשל צו הפסקה מטעמה של העירייה, הוא הודה כי העבודה עוכבה לפרק זמן של לא יותר מאשר שבועיים שלושה (ראה עמ' 11 שורות

1-3 לפרוטוקול). נציג הנתבעת יכול היה להוכיח את טענתו בדבר עיכובים בעבודה בשל אי אספקת חומרים וכן בשל צו הפסקת העבודה באמצעות יומני העבודה הרלבנטיים, אלא שהללו לא הובאו לעיוני, כך שטענת הגנה זו נותרה בעלמא ובלא כל בסיס. נציג הנתבעת הודה כי ביומני העבודה, אף לו היו מובאים בפני בית המשפט, כלל לא נרשמו הימים בהם לא עבדו עובדי הנתבעת באתר התובע ומטבע הדברים אף לא צוינה כלל הסיבה לאי ביצוע העבודה.

כאשר נשאל נציג הנתבעת באם באותם ימים העביר את אנשיו לעבודה בפרוייקט אחר, הוא סירב לענות על השאלות וביקש לדבר אל התובע בלבד, על אף הסברי בית המשפט בעניין. נדרשה לשם מתן תשובת נציג הנתבעת, התערבות של בא כוח הנתבעת ולכך יש ליתן את המשקל המתאים בקביעת משקלה של עדות נציג הנתבעת. כאשר ניתנה תשובת נציג הנתבעת, עלה ברורות כי עובדי הנתבעת עבדו, במקום אצל התובע, בפרוייקט ה"פרפר" (ראה עמ' 12 שורה 1-3 לפרוטוקול).

הנה כי כן , עולה מן העדויות והראיות אשר הוצגו בפני (ההסכם בין הצדדים והחשבוניות אשר ניתנו לתובע) כי ההסכם בין הצדדים הופר וכי הנתבעת, תחת לסיים עבודתה ב 11/07 כמתחייב וכמוסכם, סיימה עבודתה ב 7/08. עוד עולה כי טענות הנתבעת התולות את הסיבה לאיחור בתובע, לא הוכחו ונותרו טענות בלא עיגון ובסיס בחומר הראיות, באשר עדות התובע בפני הפריכה אותן על נקלה.